המאבק לתיקון חוק הפנסיה הסוציאלית הגרמנית – השלב השני

בשלב השני, משנת 1997, המשיכה יפה גולן לפעול למען הרחבת תחולת החוק לשטחים נוספים במזרח אירופה – הונגריה, צ'כיה, פולין, ליטא וטרנסניסטריה. המאבק המשפטי היה מאסיבי וארוך, ושילב עורכי דין מגרמניה כמו גם היסטוריונים ומומחים בתקופה.

ההתמודדות היתה מול הקריטריונים הביורוקרטיים של הביטוח הלאומי שמנעו מרוב עובדי הגטאות קבלת פנסיה סוציאלית. בדיונים המשפטיים עלו שאלות סבוכות שקשה היה למצוא תשובה ברורה בעבורן: האם הייתה זו עבודת כפייה או שהכלואים בגטו עבדו "מרצון"? האם "השתכרו" די והותר למחייתם? האם תלושי המזון שקיבלו הם שווי ערך לכסף? ועוד ועוד פלפולים משפטיים ודיונים סבוכים. בפרספקטיבה של זמן ומנקודת מבטם של הניצולים ושאריהם הדיון גלש אל סף האבסורד, אולם כך פועלת המערכת הביורוקרטית והמשפטית הגרמנית ועימה נאלצנו להתמודד.

לצורך גביית העדויות לבתי המשפט בגרמניה, התקיימו חיקורי דין בישראל. השופטת (בדימוס) מרים דיבון, שישבה ברבים מחיקורי הדין היטיבה לנסח את התסכול שחשו הצוותים מול סיפוריהם של הניצולים, במכתב ששלחה ליפה ביוני 2009: "גם אני התקוממתי נגד דחיית תביעותיהם של עובדי הגטאות […] רצונם לחיות, ולא להישלח למחנה השמדה, הוא שהביאם לעבוד ואי אפשר לראות בכך רצון חופשי. […] אין לשופטם לפי התנאים דהיום".

השכל הישר התקומם כנגד העיוותים שהולידה התקופה החשוכה בהיסטוריה האנושית, כנגד ההגיון המסולף שהעמיד ניסוחים דוגמת "יחסי כפייה ציבוריים וחוקיים". אולם המאבק העיקש והסיזיפי הוכיח עצמו, ולקראת סיומו של התהליך, בחודש אפריל 2009, הגיעה לישראל נציגות של מערכת החוק הגרמנית, לעריכת שימוע סופי שיקבע אם המבקשים אכן זכאים לקבל את זכויות הפנסיה. באולם שנשכר בבית ציוני אמריקה בתל אביב, הוקם בית משפט גרמני. הדיון התקיים בנוכחות אנשי משפט והיסטוריונים, נציגי השגרירות הגרמנית, מנהלים מהביטוח הסוציאלי הגרמני וגם עיתונאים וצוות צילום של הטלוויזיה הגרמנית. יפה הופיעה שם לצד לקוחותיה, אותם ליוותה באופן אישי וייצגה אל מול הערכאה הגרמנית שהגיעה לישראל.

בתאריך 3 ביוני 2009, בית הדין העליון לענייני רווחה בעיר קאסל שבגרמניה קיבל את תביעותיהם של שלושה ניצולים, ובכך ניתן התקדים שיאפשר מתן פיצויים גם למי שעבדו באזורים הנוספים. שלושת הניצולים, שגילם בין 80 ל-87, נכלאו על ידי הנאצים בגטאות בפולין ובבלארוס ועבדו במפעל עור שהיה שייך לשר המלחמה הגרמני הרמן גרינג. לאחר תהליך ארוך הצליחו הצוותים לשכנע את המערכת הגדולה והחזקה של הביטוח הסוציאלי הגרמני בצדקת טענותיו. וכעת, לעשרות אלפי ניצולי השואה נפתח פתח לקבלת רנטה חודשית ופיצויים רטרואקטיביים.

Print Friendly
פורסם בקטגוריה ההיסטוריה של חוק הפנסיה הסוציאלית הגרמנית, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים