מאבקים למען ניצולי שואה – חשיפת שחיתויות (מתוך: "להאמין, להעז, להגשים") + מכתב לשר הרווחה חיים כץ (17.4.16)

להלן מכתב שכתבת לשר הרווחה חיים כץ בנושא העמותות לניצולי שואה:

לכבוד

לשכת שר הרווחה והשירותים החברתיים

לידי ח"כ – מר חיים כץ

רח' קפלן 2, הקריה

ירושלים 91008

א.נ.,

שלום רב,

אמש צפיתי בכתבה עלייך ועל פועלך בערוץ 2,שם התוודעתי לנחישות ולאכפתיות שלך בכל הנוגע לניצולי שואה ולכספיהם אשר יועדו להם אך לא הגיעו לידיהם.

עליי לציין בכאב רב כי הנושא מוכר לי מקרוב. במהלך שנותיי, חשפתי מספר רב של שחיתויות שעל חלקם תוכל לקרוא בדפים המצורפים ובהם קטעים מתוך ספרי האישי. כמו כן, מצ"ב קטע מכתבה בעיתון על המאבקים הרבים שניהלתי בנושא הפנסיה הסוציאלית מגרמניה ובנוסף, אף יזמתי חוק בגרמניה הנקרא ZRBG– חוק על עבודה בגטאות, למען ניצולי שואה.

עליי לציין כי חלק מאותם אנשים אשר מתפקידם היה לדאוג לרווחת ניצולי השואה, פעלו בדיוק ההיפך, למשל: עמותת "מרכז הארגונים של ניצולי השואה", ובראשה עמד דאז מר נח פלוג (ז"ל). עמותה נוספת בה עמד בראשה מר פלוג נקראה: "הפדרציה העולמית של ניצולי שואה יוצאי פולין", בה הנ"ל קיבל לידיו בניין בן ארבע קומות ברחוב דיזנגוף 158 בתל אביב ולאחר זמן מה, החליט למכור את הבניין ובאורח פלא – הכסף של המכירה התפוגג. בעקבות כך, בית המשפט הורה על פירוק העמותה "הפדרציה העולמית של ניצולי שואה יוצאי פולין", ניתנה הוראה להעביר את התיק לבדיקה יסודית על מנת לברר לאן נעלמו הכספים וכמובן, נפתח נגדו תיק פלילי.

בספרי אשר יישלח אלייך בדואר בקרוב, ניתן ללמוד על כל השחיתויות כנגד ניצולי השואה ועל הכספים של ניצולי השואה שנוצלו למטרות פרטיות במקום להגיע ליעדם.

לפיכך, הטענה שלך כנגד משרד האוצר הינה טענה נכונה ומוצדקת.

בכבוד רב,

יפה גולן

 

המאבק למען ניצולי שואה חשוב וקריטי, ובמשך שנים ארוכות נתקלתי בשחיתויות ובאי-סדרים אותם חשפתי. לפניכם קטעים מתוך ספרי, "להאמין, להעז, להגשים", העוסק בנושא:

—————————————————————————————————–
שחיתויות ואי-סדרים במרכז הארגונים של ניצולי השואה

בוקר אחד הגיע למשרדי קצין בכיר, בנו של אחד מלקוחותיי הוותיקים. אותו קצין סיפר לי בפליאה כי קיבל לביתו מכתב מעמותה לעובדי כפייה הפועלת ברחוב השרון בתל אביב, וזאת מבלי שמסר את כתובתו לאיש. הקצין סיפר לי שהתקשר לטלפון שצוין במכתב, ושם נאמר לו כי העמותה שייכת למרכז הארגונים של ניצולי השואה. בירור קטן העלה כי בעמותה היה חבר גם יו"ר מרכז הארגונים, נח פלוג.

המידע החדש הדהים אותי. הבנתי שככל הנראה מתבשל פה משהו הרבה יותר גדול ממה שחשבתי. במקביל לתוקפנות נגדי, נראה שמרכז הארגונים מנסה לרשום בעצמו ניצולי שואה ולייצגם, על אף טענתו כי ייצוג כזה הוא מיותר לחלוטין.

שוב גייסתי לעזרתי את גיל. הפעם שלחתי אותו לביקור במשרדי העמותה. "אני מבקש לרשום את אבי לקבלת הפיצויים", אמר גיל, ומסר את פרטיו של אחד הפקידים המבוגרים שעבדו במשרדי. לאחר ששילם ארבעים שקל כדמי רישום, שאל גיל אם העמותה אכן פועלת בהתנדבות. הוא נתקל בתשובה מתחמקת. "שכר הטרחה ייקבע בעתיד על ידי עורך דין בגרמניה", נאמר לו, "כרגע לא ברור על איזה סכום מדובר".

אם כן, מרכז הארגונים שהסית נגדי את התקשורת ואת ניצולי השואה, היה רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת. התחלתי להבין כי מדובר כאן בתחרות עסקית לשמה.

אולם הדברים לא הסתיימו כאן. מבדיקות נוספות שערכתי התברר כי מרכז הארגונים ועמותות נוספות הקשורות אליו אופיינו באי סדרים כספיים ומנהליים חמורים. בעקבות התלונה ששלחתי למשרד האוצר ולרשם העמותות, פורסם דו"ח חמור על תפקוד העמותה. דו"ח משרד האוצר גילה, כי מרכז הארגונים שימש במשך שנים עמותת צינור, וחלק מהכספים שהתקבלו כתמיכה ממשרד האוצר הועברו בצורה לא חוקית לעמותות בת. הדו"ח אישר את רוב ממצאיי והמליץ להסיר מהעמותה את האישור לניהול תקין, שבלעדיו אי אפשר ליהנות מתקציבי תמיכה ממשלתיים.

אולם אנשי מרכז הארגונים לא התייאשו. לאחר שנשלל האישור על הניהול התקין, הגישה העמותה למשרד האוצר אישור על ניהול תקין שניתן לעמותה אחרת, כאשר בראש הדף מתנוססת חותמת מרכז הארגונים. משרד האוצר חשד כי מדובר בזיוף, ופתח בחקירה.

רשם העמותות ומשרד האוצר הזמינו דוחות ביקורת, ובהם התגלה כי המרכז גם העניק הלוואות בסך מאות אלפי שקלים לעמותות שונות, ולאחר זמן מה רשם את החובות כחובות אבודים. בכמה מהמקרים לא ברור מה נעשה בכספים שפוזרו. חשש לניגוד אינטרסים נמצא בעובדה שנח פלוג מכהן בתפקידים שונים בשלל עמותות נוספות, שלכמה מהן מרכז הארגונים נהג להעביר כספים. על פלוג ובעלי תפקידים אחרים כתב רשם העמותות: "העובדה שבמידה רבה אותן נפשות פועלות הן בעמותה והן בעמותות הקשורות, גרמה לניגודי עניינים המשליכים על היחסים הכספיים ביניהן".

עוד ציין הרשם: "עלו ממצאים חמורים בעניין מתן שכר מנופח החורג באופן מהותי מהסביר לעובדים ולנותני שירותים". בעקבות הממצאים הקשים קיבל על עצמו מרכז הארגונים תוכנית הבראה מרחיקת לכת, שכללה בין היתר ליווי של רואה חשבון מטעם רשם העמותות, שאישורו נדרש לביצוע כל פעולה העולה על סכום מסוים.

YA - yaffa golan

תיק פלילי נגד עמותת הפדרציה העולמית של ניצולי שואה יוצאי פולין וסגירתה על ידי בית המשפט

הגשתי תלונה נוספת לרשם העמותות על אי סדרים בעמותה בשם הפדרציה העולמית של ניצולי שואה יוצאי פולין. בעקבות התלונה הוגשה בקשה לפירוק נגד העמותה, ובין היתר נכתב: "התקבלו במשרדי הרשם מספר תלונות של יפה גולן מחברת יפה גולן בע"מ. עיקר התלונה הינה בעניין מבנה ברחוב דיזנגוף 158 (להלן 'המבנה'). על פי התלונה, שלוש מתוך ארבע הקומות במבנה הועברו לעמותה ללא תמורה, מהאגודה לעזרה הדדית של עובדי קופת חולים בע"מ שקיבלה את הנכס מהסוכנות היהודית. שתי קומות מתוך השלוש נמכרו בשנת 1990 בסכום שאינו משקף את ערכן האמיתי. שנתיים לאחר מכן נעלמו הכספים. עוד נכתב בתלונה כי על פי מאזני העמותה שילמה העמותה בשנים 1990 עד 1995 שכר דירה בגין הקומות שנמכרו. טענה נוספת שעלתה בתלונה היא שכספי העמותה שימשו למימון בחירות".

המקרה הגיע לתביעה בבית המשפט המחוזי, ובפסק הדין הורתה השופטת לפרק את העמותה ולהעביר את התיק לבדיקה יסודית, על מנת לברר לאן נעלמו כספי העמותה: "העמותה הנ"ל תפורק בידי בית משפט על פי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 ופקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983. נושאי המשרה בעמותה יתייצבו מיד עם קבלת צו הפירוק במשרד הכונס הרשמי בתל אביב, וזאת כדי למסור כל מידע שיידרש בנוגע לעסקי העמותה. כן, יתייצבו המנהלים לחקירה במשרדי הכנ"ר בכל עת, לפי דרישתו".

חלוקת כספים בסך 60 מיליון מארק גרמני אשר התקבלו עבור ניצולי שואה כתרומה של ממשלת שווייץ בשנות התשעים

אני שמחה שנפלה בחלקי הזכות להשתתף בתהליך פוליטי וכלכלי שמשפיע וישפיע על חייהם של רבים ועל יכולתם להזדקן בכבוד. לאורך השנים שבהן אני עוסקת בנושא, צברתי ידע רחב ומיומנויות עבודה ולמדתי להכיר לפני ולפנים את נושא הפיצויים והכספים שהגיעו לישראל. לא אחת נתקלתי במצבים שבהם נדרשה התערבותי, והשתדלתי תמיד לעשות כמיטב יכולתי.

בסוף שנות התשעים, פנו אליי לקוחות בשאלה מדוע ממשלת ישראל אינה מחלקת את הכספים שממשלת שווייץ תרמה לניצולי שואה נזקקים. בדיוק כשהתחלתי בבחינת הנושא לעומקו, הגיע אליי עיתונאי שווייצרי שסיפר לי שהכספים כבר חולקו מזמן בכל העולם, למעט בישראל. התברר שהסכום האדיר, בסך שישים מיליון דולר, שוכב יותר משנה וחצי במשרד האוצר ואינו מגיע ליעדו.

רתחתי למשמע הדברים. הרי מדובר בקשישים שעוד מעט כבר לא יוכלו ליהנות מהכסף המגיע להם. "הכספים שוכבים באוצר כאבן שאין לה הופכין", כתב עורך הדין שלי לשר האוצר דאז, מאיר שטרית. "בינתיים הזמן עובר, האנשים אינם נעשים צעירים יותר, וחלקם הלכו לעולמם. מרשתי רואה לעצמה חובה ציבורית ומוסרית ראשונה במעלה לטפל באופן דחוף בנושא זה".

לאחר שליחת המכתב פרסם משרד האוצר בעיתונים הזמנה להתקשר למרכז מידע בנושא, אולם המתקשרים נתקלו בהודעה מוקלטת המזמינה אותם לשוב ולהתקשר בעוד חודש וחצי. חשבתי שמדובר בתרגיל מיותר ובניסיון לעכב את התשלום. פניתי לשר האוצר פעם נוספת, תוך רמיזה שחוסר פעולה מיידית ימריץ אותי לפנות לבית המשפט. בתוך יומיים החלה חלוקת הכספים.

קרן סולומון למימון אביזרי עזר שיקומיים ליוצאי גרמניה וילדיהם

באופן דומה עזרתי לקדם את חלוקתם של מיליוני השקלים שהוחזקו בקרן סלומון של משרד הרווחה, שנועדה לסייע במימון אביזרי עזר שיקומיים ליוצאי גרמניה ולילדיהם. כספים התקבלו לקרן בשנת 1997, אולם רק לאחר פנייתי בשנת 1999 הודיע משרד הרווחה שהקרן תתחיל בחלוקה מיידית, וכי העיכוב נוצר בשל בעיות כוח אדם.

תיקון עוול "כפל קצבאות" לניצולי שואה שהם גם הורים שכולים או נפגעי פעולות איבה – חוק ספיבק

אחד המקרים העצובים שבהם נתקלתי היה של ניצול השואה יעקב ספיבק, אשר פנה אליי בבקשה לעזרה. סיפורו ריגש אותי וגרם לי לתחושה קשה. משפחתו של ספיבק הושמדה באושוויץ. כנפגע רדיפות הנאצים היה זכאי לקצבת נכות של עשרים וחמישה אחוז, כשמונה מאות שקל בחודש. לרוע מזלו, נפגע ספיבק בראשו ובאוזניו בפיגוע בדיזנגוף סנטר. מובן שבשל פציעתו בפיגוע הטרור היה זכאי לפיצוי גדול, אולם החוק הישראלי קובע שאזרח אינו זכאי לכפל קצבאות. ספיבק נאלץ לבחור בין קצבת נפגע רדיפות הנאצים לקצבת נפגעי טרור.

הביטוח הלאומי היה אטום למקרה החריג של ספיבק, והודיע לו כך: "מאחר שהינך מקבל תגמול על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, הברירה בידיך לפי סעיף 17 א' לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, לבחור בין התגמול הנ"ל לבין התגמול כנכה פעולות איבה". כשספיבק השתחרר מבית החולים, הוא חתם על ויתור על קצבת נפגעי הנאצים לטובת פיצוי חד פעמי של שבעים אלף שקל בשל הפציעה. מצבו הכלכלי הקשה הביא אותו למצב שבו נאלץ להסכים לקבל את הפיצוי בתשלום אחד ולוותר על הפנסיה.

"הסובבים אותי אמרו לי שלא יכול להיות שפציעה ממחבל באה על חשבון הסבל מהנאצים. אמרו לי שלא הבנתי טוב", סיפר ספיבק לעיתונאי שלמה אברמוביץ' מ"ידיעות אחרונות" שסיקר את הפרשה. "הנאצים הרגו לי את המשפחה, המחבל לקח לי את השמיעה ועכשיו החוק והביורוקרטיה פגעו לי בנשמה ולקחו ממני את שארית הכבוד". בנוסף לדבריו המצמררים של ספיבק, נודע לי שגם הורים שכולים שאמורים היו לקבל פיצוי נאלצו לוותר על הקצבה של ניצולי השואה. לא האמנתי למשמע אוזניי.

ספיבק ביקש עזרה מחברי כנסת ומשרים, ללא הועיל. כשהגיע למשרדי החלטתי למצות את כל האמצעים כדי לעזור לו, ובעקיפין גם לאחרים. פניתי לעזרתה של ועידת התביעות בישראל, וביקשתי שאם בסופו של דבר המדינה לא תאשר כפל קצבאות, יאפשרו לו לקבל קצבה מקרן סעיף 2 של ועידת התביעות. יו"ר ועידת התביעות, חיים הולר, הבטיח לעשות את כל אשר יהא בידו על מנת לסייע; ואכן הוא השיג אישור מזורז לקצבה נוספת של חמש מאות מארק בחודש.

בו בזמן פניתי לחבר הכנסת שבח וייס ולפוליטיקאים נוספים. הייתי בטוחה ששבח וייס, הידוע ברגישותו המיוחדת לנושא השואה, ישמח לפעול לקידום העניין. ואכן, כחודש לאחר תחילת פעילותי, באוגוסט 1998 צפיתי בערוץ הכנסת, וראיתי את חבר הכנסת וייס נואם בנושא. התרגשתי מהתמיכה המתגבשת. בסופו של דבר, הצלחנו להוביל שינוי במצב, אולם מי יודע כמה אנשים קופחו וכמה הורים שכולים נאבקו לחינם בממסד, כדי לקבל את התשלום המגיע להם.

 

Print Friendly
פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.