האמנה בין ישראל לגרמניה – ראשיתו של חוק הפנסיה הסוציאלית

הסכם הפנסיה היה חלק מאמנה אשר נחתמה בין ישראל לגרמניה. האמנה על ביטחון סוציאלי נחתמה בירושלים בדצמבר 1973, בין מדינת ישראל לרפובליקה הפדרלית הגרמנית ונכנסה לתוקפה במאי 1975. ההסכם לביצוע אותה אמנה נחתם בבון בנובמבר 1978 ונכנס לתוקף ביוני 1980. המועד האחרון להגשת הבקשות לגמניה היה ב- 13 ביוני 1983

מתוקף האמנה זכאים היו אזרחי מדינת ישראל:

  • לרכוש באופן רטרואקטיבי זכויות פנסיה סוציאלית בגרמניה
  • לשלם בדיעבד תשלומי ביטוח לאומי כאילו והיו אזרחי גרמניה משנת 1956 (השנה שבה החל לפעול הביטוח הלאומי בישראל)
  • בהגיעם לגיל פנסיה לקבל פנסיה חודשית שוטפת, בין אם כפנסיית זקנה, פנסיית נכות או פנסיית שארים המשולמת לשאריו של הפנסיונר לאחר מותו.
  • כל אזרח ישראלי, ללא קשר למוצאו, לארץ לידתו או לדתו, רשאי היה לרכוש לעצמו זכות לקבלת קצבת זקנה חודשית קבועה מגרמניה.

כיצד פועל הסכם האמנה?

אדם אשר ביקש להצטרף לתוכנית נדרש על פי החוק הגרמני, לשלם סכום רטרואקטיבי הנע בין שמונת אלפים לתשעים וחמישה אלף מארק, בהתאם לבחירתו. התשלום הקנה את הזכות לקבל, מגיל שישים וחמש ועד סוף החיים, קצבה חודשית בסכום הנע בין מאה שמונים ושניים לאלף וחמש מאות מארק. גובה הקצבה נקבע על פי הסכום שהושקע, ועל פי קריטריונים נוספים, כדוגמת מספר שנות הלימוד של המצטרף.

הרעיון, התנאי למימוש ההצטרפות היה תשלום פרמיות רטרואקטיביות; תשלום חד פעמי של ערכים נומינליים של הפרמיות החודשיות משנת 1956 ועד ליום 30 ביוני 1980. תשלומים אלו נקראו תשלומי תפ"ר. המצטרף יכול היה לבחור להשקיע תשלומי פרמיה לאורך כל התקופה, או להשקיע את התשלום המינימלי או סכום יותר גדול, כאשר גובה הפנסיה, הצמודה למדד הגרמני, משתנה בהתאם לגובה ההשקעה.

בנוסף, ובמרבית המקרים, המצטרף זכאי היה לקבל סכום רטרואקטיבי בגין זכאות שנוצרה לפני המועד שבו היה צריך להתחיל לקבל את הפנסיה בפועל, סכום שנקרא הסכום הרטרואקטיבי. במקרה של פטירת מקבל הקצבה, נקבע כי אלמנתו תהיה זכאית במקומו, ותקבל שישים אחוז מהקצבה המקורית.

האפשרות להשקיע סכום נומינלי כדי לקבל פנסיה צמודה, וגם לקבל סכום רטרו, שבחלק גדול מהמקרים יכול היה להחזיר מיד את ההשקעה, הפכה את תוכנית הפנסיה הגרמנית לתוכנית אטרקטיבית בהחלט. ההצטרפות היתה כדאית ביותר עבור בעלי השכלה גבוהה אשר גילם התקרב לגיל שישים וחמש, ועבור ניצולי שואה אשר עבדו במולדת הישנה שבמזרח אירופה ואשר השתייכו לתרבות הגרמנית, כלומר – מי שבביתו דיברו גרמנית או אימצו מנהגים גרמנים. אלו קיבלו פנסיות בתנאים משופרים.

Print Friendly
פורסם בקטגוריה הגדרות ומונחים - פנסיה סוציאלית, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת על האמנה בין ישראל לגרמניה – ראשיתו של חוק הפנסיה הסוציאלית

  1. פינגבאק: תהליך הרחבת חוק הפנסיה הסוציאלית הגרמנית על עבודה בגטאות | יפה גולן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים